החלטה בתיק בש"פ 8656/10

           בפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט א' טובי) מיום 14.11.10, אשר הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו.

1.        נגד העורר ואדם נוסף בשם אחמד תיתי (להלן: תיתי) הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בחיפה, המייחס להם עבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, תקיפה בנסיבות מחמירות, ניסיון תקיפה בנסיבות מחמירות, איומים, חבלה במזיד ושיבוש מהלכי משפט. על פי כתב האישום, בלילה שבין 15.10.10 - 16.10.10, בסמוך לחצות, הגיעו קרן גיא, דימיטרי מקרצנקו, דניאל וינשלבוים וסרגיי קובץ (להלן: קרן, דימיטרי, דניאל, סרגיי, שיכונו יחד: המתלוננים) למרכולית בכפר בענה. בסמוך למרכולית, התפתח דין ודברים בין המתלוננים לבין העורר ותיתי, במהלכו תקפו האחרונים את דניאל במכת אגרוף לפניו וניסו לתקוף את דימיטרי, שהצליח להימלט. בעל המרכולית ביקש מהעורר ותיתי לעזוב את המקום. בעת עזיבתם איימו השניים על המתלוננים בכדי להפחידם ולהקניטם (להלן: האירוע הראשון). בסמוך לאחר מכן, הצטיידו העורר ותיתי באבנים גדולות וארבו למתלוננים ביציאה מהכפר. במהלך נסיעה בכיוון היציאה מהכפר, זרקו העורר ותיתי את האבנים לכיוון רכבם של דימיטרי וקרן. אחת מן האבנים ניפצה את שמשת הרכב ופגעה בעוצמה רבה בראשה של קרן (להלן: האירוע השני). כתוצאה מהמעשים המתוארים, נחבלה קרן, אושפזה למשך ארבעה ימים ונותחה. עוד על פי כתב האישום, במהלך מעצרם של העורר ותיתי, שוחחו השניים אודות חקירתם ותיאמו גרסאות.

2.        בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה בקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו. בית המשפט המחוזי (כב' השופט א' טובי) קבע כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לעורר בכתב האישום. נקבע כי די בזיהוי שלושה מן המתלוננים את העורר כמי שהכה את דניאל, ובכך שגרסה זו נתמכה בהודעתו של תיתי, לפיה העורר התווכח עם המתלוננים ואז הכה באגרוף אחד מהם, כדי לקבוע כי קיימות ראיות לכאורה לגבי האירוע הראשון. זאת, בשים לב לכך שהעורר ותיתי קשרו עצמם מבחינת הזמן והמקום לשני האירועים. אשר לאירוע השני, התייחס בית המשפט לקושי שבגרסת דימיטרי, משזיהה תחילה את העורר בביטחון מלא כמי שזרק את האבן, ומאוחר יותר טען כי כלל לא ראה את אקט זריקת האבן, אולם ראה את העורר ואת תיתי עומדים בסמוך לרכב בעת שנזרקה האבן. נקבע כי סתירה זו אינה מחלישה את ראיות התביעה, באשר התמונה העולה משתי הגרסאות הנה כי האבן נזרקה מהכיוון בו עמדו העורר ותיתי. כמו כן, התייחס בית המשפט קמא להודעותיו של תיתי, ששינה גרסתו מספר פעמים באשר לזהות זורק האבן ולנסיבות זריקתה, כשייחס הזריקה בתחילה לעורר ומאוחר יותר לעצמו. בהקשר זה נקבע כי סרטון מצלמת האבטחה שתיעד את האירוע מיישב סתירות אלה. על סמך הסרטון, הסיק בית המשפט כי נזרקו שתי אבנים לעבר רכבם של המתלוננים - הראשונה על ידי העורר וזו פגעה בקרן, והשניה, על ידי תיתי וזו החטיאה.

           בית המשפט הוסיף וקבע כי קיימת עילת מעצר נגד העורר בהתחשב במעשים החמורים המיוחסים לו בכתב האישום ובעברו הפלילי, הכולל שלוש הרשעות בעבירות אלימות, בגינן ריצה מאסר בפועל. עוד נקבע כי המסוכנות הנשקפת מהעורר שוללת בחינת חלופת מעצר כלשהי בעניינו. בהקשר זה צוין כי העורר היה הדומיננטי בשני האירועים ואילו חלקו של תיתי, אשר נשלח לביצוע תסקיר מעצר, קטן יותר.

           מכאן הערר שבפני.

3.        ב"כ העורר טוענת כי לא הוכחה תשתית ראייתית לכאורית נגד העורר. לדבריה, מי שאחראי למעשים המתוארים בכתב האישום הוא תיתי ולא העורר. על פי הטענה, כל הראיות מצביעות על כך שמי שהכה את דניאל ולאחר מכן השליך את האבן שפגעה בקרן הוא הנוסע ולא הנהג ברכב הנאשמים. מהודעותיו של תיתי עולה כי מי שנהג ברכב הנאשמים הוא העורר ואילו תיתי היה הנוסע. ב"כ העורר תומכת טענתה גם בקיומן של סתירות בהודעותיו של תיתי, שייחס תחילה את זריקת האבן לעורר ולאחר מכן הודה כי הוא זה שזרק את האבן, כמצוין לעיל. עוד נטען כי מהודעות המתלוננים וממסמכים שנערכו בידי השוטרים עולה כי נזרקה רק אבן אחת ולא שתי אבנים, בניגוד לקביעת בית המשפט קמא. ב"כ העורר הוסיפה וטענה לקשיים ולסתירות גם בהודעותיו של דימיטרי, שאף הוא שינה מגרסתו, כמפורט לעיל. לחילופין, טוענת ב"כ העורר כי לנוכח חולשת הראיות והעובדה שמדובר בצעיר ללא עבר פלילי מכביד, היה מקום לבחון חלופת מעצר בעניינו של העורר או להורות על קבלת תסקיר מעצר לצורך שקילת חלופה כאמור. בהקשר זה, נטען גם לחוסר שוויון אל מול תיתי, שבעניינו הורה בית המשפט קמא על קבלת תסקיר מעצר.

4.        עמדת המשיבה לא הובאה בפני בתיק זה בשל שביתת הפרקליטות. 

5.        עיינתי בערר והגעתי לכלל מסקנה כי דינו להידחות. אפתח בשאלת קיומן של ראיות לכאורה. בית המשפט קמא ניתח את חומר הראיות בהרחבה והגיע למסקנה כי קיימת תשתית ראייתית נגד העורר בהחלטה מנומקת ומפורטת. מסקנתו מקובלת עלי ואיני מוצאת הצדקה להתערב בה. המיוחס לעורר במסגרת האירוע הראשון נשען על זיהויים של ארבעת המתלוננים את העורר כמי ש"עשה את הבלגן" בסמוך למרכולית והכה את דניאל. קרן, דניאל וסרגיי זיהו את העורר כמי שהכה את דניאל במסדרי זיהוי תמונות מיום 25.10.10, ואילו דימיטרי זיהה את העורר בתחנת המשטרה באקראי בעת שהעורר נחקר (ראו הודעתו מיום 17.10.10). זאת ועוד, תיתי מוסר בהודעתו מיום 17.10.10 (שעה 18:24) כי העורר התווכח והתקוטט עם האנשים בסמוך למרכולית, וכי העורר "הספיק לתת למישהו אגרוף". העורר עצמו מאשר כי היה בזירת האירוע בזמן הרלוונטי ואף מודה כי התווכח עם "הרוסים", אולם לטענתו, לא נהג באלימות (ראו הודעותיו מיום 20.10.10 שעה 11:02; 20.10.10, שעה 14:23; 27.10.10).

           אשר לאירוע השני, חומר הראיות מצביע על כך שהאבן שפגעה ברכב המתלוננים נזרקה מהכיוון בו עמדו העורר ותיתי. קרן הבחינה ברכבו של העורר חונה בצד הדרך, וזיהתה את העורר ואת תיתי עומדים מחוץ לרכב בשעה שנזרקה האבן (ראו הודעתה מיום 24.10.10). גם דימיטרי בהודעתו מיום 24.10.10 זיהה את השניים עומדים מחוץ לרכב של העורר בעת זריקת האבן, והוסיף כי לאחר שהאבן פגעה בקרן, אחד מבין השניים רדף אחרי רכבם ונזרקה אבן נוספת שלא פגעה במתלוננים. אמנם בהודעה מוקדמת טען דימיטרי כי הוא זיהה את העורר כמי שזרק את האבן "במאה אחוז", ומאוחר יותר מסר כי למעשה לא ראה את אקט הזריקה עצמו. כפי שקבע בית המשפט קמא בעניין זה, משתי הגרסאות שמסר דימיטרי עולה כי האבן נזרקה מכיוונם של העורר ותיתי. משכך, אין בשינוי הגרסה מצדו כדי להשמיט את הקרקע תחת המסד הראייתי הלכאורי הקושר את העורר למעשים המיוחסים לו. מכל מקום, גרסתו תיבחן במסגרת ההליך העיקרי ואין להידרש לעומקה לעת הנוכחית, העיקר הוא שגרעינה נותר ללא שינוי (בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 133, 145 (1996). להלן: הלכת זאדה). אוסיף כי העורר מאשר בחקירתו כי היה נוכח גם באירוע זה. ברם, הוא מכחיש כי השליך על המתלוננים אבן וטוען כי רק סימן להם לעצור במטרה לדבר איתם.

           לגרסתם של המתלוננים מתווסף סרטון צילום האבטחה שתיעד את האירוע. במהלך הסרטון נראה רכב המתלוננים חולף במקום, והעורר רודף אחריו. לאחר מכן נראה תיתי רץ אחרי רכב המתלוננים וחוזר. לבסוף, נכנסים השניים לרכבו של העורר ועוזבים את המקום. העורר אישר שמדובר ברכבו כשהוצג בפניו הסרטון. תיתי אישר שהוא הנוסע המופיע בסרטון והעורר הוא הנהג והדבר מתיישב לכאורה עם התיאור שמסר לגבי פרטי הלבוש של השניים, כמו גם עם התיאור שמסרו המתלוננים לגבי הלבוש, כפי שיפורט בהמשך. מקובלת עליי קביעת בית המשפט קמא, לפיה מהסרטון עולה לכאורה כי נזרקו שתי אבנים: אחת בידי העורר שפגעה בקרן, ואחת בידי תיתי שהחטיאה. תיאור זה מתיישב עם השתלשלות העניינים כפי שבאה לידי ביטוי בסרטון ועם הודעתו של דימיטרי המוזכרת לעיל. איני רואה אפוא להתערב בעניין זה.

           איני סבורה כי טענת העורר לפיה הראיות מצביעות על כך שמי שהכה את דניאל ולאחר מכן השליך את האבן שפגעה בקרן הוא הנוסע ולא הנהג ברכב הנאשמים משנה מתמונת המצב הלכאורית שפורטה. אמנם המתלוננים זיהו את מי שתקף אותם כנוסע, אולם בה-בעת תיארו את פרטי הלבוש של התוקף באופן המתיישב עם בגדיו של העורר באותו לילה. לפיכך, כאמור, איני סבורה כי סוגיה זו מקעקעת את התשתית הראייתית הלכאורית שהוכחה, ושאלת הזיהוי תתברר במלואה בהליך העיקרי.

           גם שינויי הגרסה בהודעותיו של תיתי ביחס לסוגיית זהות זורק האבן על המתלוננים אינם גורעים מקיומה של תשתית ראייתית לכאורית נגד העורר. העובדה שתיתי ייחס את זריקת האבן לעורר ולאחר מכן ייחסה לעצמו אינה סותרת בהכרח את השתלשלות העניינים, שכן כאמור קיימת אפשרות שנזרקו שתי אבנים לעבר רכב המתלוננים על ידי העורר ותיתי. השאלה באילו נסיבות נזרקו האבנים וטענת תיתי לפיה הודה בזריקה רק משום שהובטח לו כי ישוחרר - נוגעות למידת מהימנותו והמשקל שיש לייחס להודעותיו. כאמור, סוגיות אלה מקומן להתברר בהליך העיקרי.

           לסיכום, סבורני כי מכלול הראיות שנסקר לעיל - הודעות המתלוננים, זיהוי העורר במסדרי הזיהוי שנערכו להם, סרטון האבטחה ואישור העורר כי נכח בזירות האירועים בזמנים הרלוונטיים - מוביל למסקנה כי לחומר הראיות שבידי המשיבה  הפוטנציאל הראייתי הנדרש בשלב זה וישנו סיכוי סביר כי העורר יורשע בתום ההליך.

6.        כפי שצוין, מחלוקת על קיומה של עילת מעצר אין ומשכך אדרש לשאלה אם יש מקום לשקול לסוגיית חלופת מעצר. גם במישור חלופת המעצר איני רואה עילה להתערב בהחלטת בית המשפט קמא. מהמעשים המיוחסים לעורר בכתב האישום נלמדת מסוכנות רבה. העורר תקף לכאורה עוברי אורח תמימים ללא כל סיבה נראית לעין וללא שקדמה למעשיו כל התגרות מצידם. העורר לא הסתפק בכך, ובחר לארוב יחד עם תיתי למתלוננים ביציאתם מהכפר. כשחלפו המתלוננים על פניהם, השליכו השניים לעברם אבן שפצעה את קרן באורח קשה. כפי שציין בית המשפט קמא, דומה כי חלקו של העורר באירועים משמעותי מחלקו של תיתי, והוא היה הדומיננטי מבין השניים. מסוכנותו של העורר נלמדת גם מעברו הפלילי המכביד של העורר, הכולל מספר הרשעות בעבירות אלימות, לרבות שני מעשי שוד מזוין, בגינן ריצה עונש מאסר ממושך בפועל. עוד יש לייחס משקל גם לעובדה שהעורר מואשם בעבירה של שיבוש מהלכי משפט. אציין כי חלקו של העורר באירועים נראה נכבד יותר, והעובדה שבניגוד לתיתי יש לו עבר פלילי מכביד, מבססים את השוני בין עניינו של העורר לבין עניינו של תיתי.

           בהתחשב בנתונים אלה, סבורה אני כי אין לשלוח את העורר בשלב זה לבחינת חלופת מעצר. יחד עם זאת, לאחר שימסרו העורר ותיתי את עדותם בבית המשפט, באופן שניתן יהיה להניח כי פג החשש משיבוש מהלכי משפט בעקבות זאת, יתכן שיהיה מקום לשקול מחדש את שחרורו של העורר לחלופת מעצר.

           הערר, אפוא, נדחה.

           ניתנה היום, ז' בשבט תשע"א (12.1.11).